שינויי מזג האויר
שלום לכל הלוחשות. לאלו שלא התעדכנו אודות קורות הלוחשת בגיליון האחרון, אספר, כי מעולם לא אהבתי יותר מדי את חג החנוכה. שמרים מעולם לא עשו עם הבטן שלי חסד, לביבות תפוחי האדמה אף הן לא הועילו לניפוח הבטן והסביבון שלי מאז ומתמיד נפל על האות "ה" (היה), אף לא על ה-"נ" של הנס או לכל הפחות על ה-"ג" הגדול. יתר על כן, נראה לי שאם הסביבון שלי כן היה נופל על ה-"נ", זה היה קרוב לוודאי מסמל את ה"נאחס" מאשר את "נס". בכל מקרה, למי שפיספסה מעט את הפואנטה, אסביר שבנר ה-3 פגשתי פנים אל מול פנים את הוסת, וזאת אחרי למעלה מ-20 זריקות של גונל וצטרוטייד והמון כדורי אסטרופם וגינליים (מעבר לזריקות הכיפיות של בדיקות הדם).
היה לי קשה מאוד. שלחתי לנסיך הודעת טקסט: "הנס פסח עלינו החג הזה. כנראה שניסים לא מתרחשים מאליהם. צריך לעמול קשה בשביל שהם יקרו". הנסיך מצידו השיב: "לא נורא, ננסה שוב". קיימים הבדלים רבים בין הנסיך לביני, לטוב ורלע. יש ביננו מעין הסכם לא כתוב של מערכת איזונים ובלמים, וכל פעם שמישהו מאיתנו עומד ליפול, השני מנסה למצוא את המילים המנחמות והמעודדות, שיהוו לשני משענת. אכן, זה נשמע אידיאלי לחלוטין ואכן האידיליה פורחת ומשגשגת, כאשר חלוקת התפקידים הינה כזו שהנסיך עומד ליפול ואני היא בתפקיד המנחמת והמעודדת. מסיבה בלתי נראית לעין, הדברים לא מתרחשים כך כאשר אני היא זו אשר עומדת ליפול והוא אמור להיות בתפקיד המנחם והמעודד. אני לא מצליחה לקבל את דברי הניחום וככל שהן אמורים יותר לעודד אותי, אני עצובה יותר ומסתגרת יותר בתוככי עצמי, ובמקרה הספציפי הזה, מסתגרת בצוותא חדא עם הרירית, השחלות והחצוצרות, וביחד אנחנו שרות בהרמוניה צורמת...
בשבת הגיעו אלינו זוג חברים, שבמשך שנים רבות ניסו להיכנס להריון ועברו טיפולי פוריות לא קלים. היום הם חובקים עוללית מקסימה בת שנה פלוס והאשה בהריון עכשיו וצפויה ללדת במרץ (טפו טפו – בכל זאת, יש השפעה עירקית). ניסיתי בכל כוחי להסתיר את הקינאה, שבצבצה לה אי שם בין הסטייקים, הפרגיות והשקדים. ניסיתי להסוות את המרירות וחוסר הסבלנות, שהיא ניסתה להזדהות עמי ועם המצב הקשה הזה. לא עזר, ששתינו החלפנו סיפורי מלחמה על קופות החולים. דבר לא עזר. כל הזמן קיוויתי שהצביטה בלב תעבור או לכל הפחות שתתערבב לה עם הסלט סלק, החסה והגזר.
היה שבוע קשה. מתסכל. בנוסף, חוויתי חוויה של 3 ימים של עצירות. עצירות פיסיולוגית וכנראה גם עצירות נפשית. ניסיתי במהלך כל השבוע לחשוב, מה לכתוב ולא ידעתי. נראה לי מטופש לכתוב על כמה קשה, כמה רע. אני לא אוהבת לקטר ולא אוהבת אנשים שמקטרים כל הזמן, אולם מצד שני - מתקשה להימנע מכך. גם במהלך הדיקור השבועי, לראשונה כמעט כל מחט עצבנה אותי והתקשיתי להישאר רגועה. המדקר אמר, שהכל תקוע. "אני יודעת, שהכל תקוע" – השבתי לו, "אבל מה זה אומר"? או במילים אחרות, מה אפשר לעשות לשחרר את התקיעות הזו?
יום חמישי היום. באופן עקרוני, בימי חמישי לקראת שעות אחר הצהריים, אני נמצאת במצב רוח מרומם. אני כבר מריחה את הסופ"ש, אני כבר מרגישה את רכות הפוך והכריות, אני כבר קוראת בעיני רוחי את הספרים שנמצאים דרך קבע ליד מיטתי, וכאשר מזג האויר הצפוי לנו הוא סגרירי וגשום, זה אומר התכרבלות אינסופית עם הנסיך והפליזים שלנו בתוספת בקבוקי מים רותחים (אין די מילים לתאר את הגריאטריות שנפלה עלינו). נשמע מצוין, והפעם אין מצידי תוספת של " - אז זהו, שלא...".
עשיתי היום את בדיקות הדם, הזקיקים והרירית. זוהי הבדיקה הראשונה בסבב של החודש הנוכחי. הרירית הייתה 2 מ"מ והיו זקיקונים קטנים ב-2 השחלות. הייתי ראשונה היום במעקב זקיקים. לא ארע שום חריג פרט לכך שהמנגנון החשמלי של כורסת הטלויזיה לא פעל. מה זה אומר, אתן שואלות? – "שום דבר חריג", פרט לכך שהייתי צריכה לבצע תרגילי אגן ששמורים רק לשיעורי הפילאטיס שלי, כדי שלרופא יהיה נוח להכניס את המכשיר ולהזיז אותו בהתאם לרצונו. איני יודעת, מה יותר גרוע. העובדה, שאני כבר לא מתרגשת מהדברים הללו או שאני לא מתרגשת מהדברים הללו... בכל אופן, לשם שינוי, תוצאות הבדיקות התאימו לבדיקות הדם, וזה אומר שהלוחשת שלכן ממש בהתחלה, וזה בסדר. מכאן אפשר רק לצמוח.
האם אתן שמות לב לנימה קלה של אופטימיות? האם זה קשור לכך שקבעתי תור למספרה להחליק התלתלים הסוררים או שקבעתי תור אצל הקוסמטיקאית לטיפול ה-10,000 החודשי של מריטת שעווה? – איני יודעת, וזה גם לא כל כך מעניין. החלטתי באופן מודע, שאני הולכת להיות אופטימית. איני יודעת, כמה זמן זה ימשך. יש סיכוי זה טוב, שזה ימשך דקות ספורות, מאחר וכפי הנראה יש לי דלקת או רגישות בדרכי השתן, שמעכירה קצת את מצב רוחי. נראה, כי כל המערכת הפכה להיות רגיזה! הרירית רגיזה, שלפוחית השתן רגיזה, הנפש רגיזה. זהו, עברה לי האופטימיות...
לוחשות יקרות, אני מאחלת לכן סופ"ש פורה, ושממטרי הגשם שאוטוטו מגיעים אלינו ירוו אתכן בברכה.
בברכת זקיקים גדולים, רירית עבה וביוץ תקין, שיהיה לכן שבוע מהנה ופורה. הישארו אופטימיות ואל תפסיקו ללחוש לשחלות (או לרירית).
נכתב על ידי הלוחשת לשחלות, 15.12.10
| תגובות | הוסף תגובה |
טופס הייעוץ של "בריאת" מזמין אותך לקבל הכוונה אישית מאחד ממטפלי המרפאה.
לטופס 3 שלבים פשוטים וקלים למילוי, בסופו תקבל\י מענה בטלפון, במייל או בפקס, על פי בחירתך.
לסגירת החלון
פניה מהירה