הרבנית ומבצע "הלבש את מלכת אסתר"
שלום לכל הלוחשות. לאלו שקראו את הגיליון האחרון ואת כותרת הגילון הנוכחי, אקדים ואומר שלא חזרתי בתשובה...
כפי שסיפרתי לכן בעבר, אני מרגישה שעין רעה החליטה לעשות מעשה ולחבור אלי בחברות אמיצה מזה זמן רב. שום דבר אחר לא יכול להסביר את המצוקה אליה נקלעתי בחודשים האחרונים בגיבושים המפרכים לסיירת המאמא.
לאחר שהתור לרנטגן התבטל, אמי היקרה שרק ביקשה לנכס לעצמה מטלה כלשהי בגיבוש הנוכחי החלה במסכת אינטנסיבית של טלפונים לאחת הרבניות הצדיקות בבני ברק. אביא בפניכן מקבץ קטן מאוד מהשיחות ההזויות שהיו ביננו במהלך השבוע האחרון:
"אמא: אל תאמרי מראש, לא, אבל שמעתי על רבנית אחת בבני ברק, שהיא צדיקה של ממש. יש אליה עלייה לרגל של נשים רבות מכל רחבי הארץ לקבל ברכה.
הלוחשת: ממי שמעת? למי התקשרת? מה סיפרת?
אמא: לא סיפרתי שום דבר. חיה'לה מהחוג קרמיקה סיפרה לי עליה. מעבר לכך, השכן של הגיס של אברהם, הלקוח ההוא – הנכד של הסבא שלו גם שמע עליה ואמר שאנחנו חייבים ללכת אליה.
הלוחשת: איפה היא גרה? לאן צריך ללכת?
אמא: לבני ברק.
הלוחשת: לבני ברק?!
אמא: מה יש, נתיבות יותר טוב? את רוצה, שאני אקבע או שאת תקבעי? מה יש להפסיד? ברכה זו ברכה...
הלוחשת: אני אקבע, בסדר.
אמא: בסדר, אז אני אקבע".
"אמא: הטלפון הנייד של הרבנית כל הזמן לא זמין. התקשרתי לשכנה שלה, והיא אמרה לי שצריך לבוא בשעה 05:45 בבוקר לבית הכנסת, לשאול מי זו שפרה והיא כבר תביא אותך אל הרבנית. תבקשי ברכה, היא תברך וזהו. אה, כן – שנבוא לבושות בצניעות.
הלוחשת: 05:45 זה לא בוקר. זה לילה. חוץ מזה, אני רוצה פגישה (פתאום אני רוצה פגישה...) . אני לא רוצה "לגנוב" ברכה על הדרך.
אמא: ... אבל אני מנסה כבר כמה ימים ושפרה אמרה שזו הדרך.
הלוחשת: אני צריכה לחשוב על זה.
אמא: אין מה לחשוב. צריך להאמין. אם את לא מאמינה, זה לא יעזור.
הלוחשת: אני לא בטוחה שאני מאמינה..."
"הלוחשת: טוב, בסדר. נלך אחרי ה-16 לחודש. אם אני לא אקבל עד ה-16, נלך ב-16. מה כבר יכול לקרות? ברכה זו ברכה, לא?
אמא: אחלה. יש לך חצאית?
הלוחשת: אני אמצא משהו. לך יש?
אמא: לא.
הלוחשת: את יכולה ללבוש את השמלה, שלבשת בחתונה שלי ופשוט תשימי על זה סוודר ומעיל ומתחת מכנסיים.
אמא: לא, אני אבקש ממלכה חצאית. בטח יש לה".
"אמא: התקשרתי לרבנית. ענתה לי ילדה בת 4. היא שאלה אותי אם אני רוצה לקבוע תור. נתתי לה את השם שלנו. מחר ב-11:30.
הלוחשת: מה, כל כך מהר?
אמא: תאספי אותי מחר ונסע אליה. ברכה זו ברכה. מה כבר יכול להיות?"
ובכן, יום רביעי ה-16 לחודש פברואר הגיע ואני התכוננתי לפגישה עם הרבנית. מרוב שהיו לי ציפיות מהפגישה הזו, לא ידעתי למה לצפות. ניסיתי לדלות פרטים מהאינטרנט, אולם לא מצאתי משהו שיספק את הסקרנות שלי.
בבית לא הצלחתי להגיע לחצאיות הארוכות, שהיו ספונות אי שם בחלק העליון ביותר של הארון. ניסיתי להגיע עם הסולם, וכשנפלתי ממנו אמרתי בליבי, שהנפילה לא מהווה סימן לשום דבר. מצאתי שמלת טריקו שחורה ארוכה מאוד ללא שרוולים, ומכאן החל לו מבצע "הלבש את מלכת אסתר". מתחת לשמלה לבשתי מכנסיים שחורים ומגפיים שחורים ארוכים וכן חולצת טריקו לבנה עם שרוולים ארוכים. על השמלה לבשתי סוודר אפור, הוספתי עליונית שחורה עם צעיף שחור סרוג עבה ועל כל השכבות הללו, עטיתי על עצמי מעיל שחור. התאפרתי איפור קל, אספתי את שערי הג'ינג'י לפקעת, לקחתי צעיף נוסף ששימש כיסוי ראש והתפללתי, שאף אחד לא יראה אותי, מאחר והסבר מניח את הדעת לא יהיה לי...
נסעתי לפתח תקווה, אספתי את אמי, שלא הפסיקה לגחך על איך שהלוחשת שלכן נראית ונסענו לבני ברק. כל אחד, שעצרנו בדרך ידע לכוון אותנו אל הרבנית הצדיקה והמפורסמת. לאחר מספר רמזורים וכמה פניות, הגענו למחוז חפצנו בתוככי העיר בני ברק. מאחר ולא הייתי באזור הזה מעולם, המקום נראה לי כמו ארץ אחרת.
אמי היקרה הוציאה מהשקית את החצאית שחברתה מלכה השאילה לה. לוחשות יקרות, על מנת להמחיש את הרגע באופן ויזואלי, אספר כי מדובר בחצאית סאטן שחורה מעוטרת ברקמה, שמגיעה סנטימטרים ספורים מתחת הברכיים. אמי, שהייתה לבושה במכנס וסוודר שחור, לבשה את החצאית על המכנס, הורידה מעט את חצאית הסאטן עד מתחת לטבור, כדי שתהפוך להיות חצאית מקסי, שמה על עצמה עליונית שחורה נוספת ובתור כיסוי ראש נבחרה מטפחת מנומרת בצבעי אדמה. בינתיים, אני שמתי על עצמי את הצעיף האפרפר ככיסוי ראש וקשרתי אותו.
למרות רוח הפרצים שהייתה והקור באותו היום, היה לי חם בצורה בלתי נסבלת. הסתכלתי על שתינו, מלכת אסתר ואמה של מלכת אסתר, וכבר באותו הרגע רציתי לחזור לעבודה. אמי, שראתה את המבט בעיניי, אמרה לי מייד: "ברכה זו, ברכה. מה כבר יכול להיות...".
הגענו לרבנית והמתנו בחדר ההמתנה. מדובר בחדרון קטן של סנטימטר וחצי על שני סנטימטרים וחצי, כאשר החל מהשעה 12:30 עד לשעות המאוחרות של הלילה מצטופפות להן אינספור נשים באותו חדרון ממתינות לברכה, שתגאל אותן מייסוריהן. בזמן שישבנו שתינו, הבטתי על עצמי שוב. לפתע ראיתי, שלא הורדתי את הלק האדום מציפורניי. משום מה, הלק האדום לא השתלב עם הביגוד הבדוואי, שעטיתי על עצמי. משכתי את שרוולי הסוודר וכיסיתי את הציפורניים עם הסוודר וקיוויתי בליבי, שהצדיקה לא תשים לב לכך.
לאחר המתנה של כ-20 דקות, נכנסנו אל הרבנית. מדובר באשה צנועה מאוד, וכפי הנראה צדיקה אמיתית – כך מספרים, שקיבלה אותנו בסבר פנים מקסימות. מרוב שהיו לי ציפיות מהפגישה ומרוב שלא ידעתי, מה לצפות מהפגישה, הרגשתי מטופשת ודבילית כאחד בצורה חריגה מבדרך כלל מההברקה השבועית, שהייתה לי. על מנת לסבר את אזנכן בפגישה, אתאר בקצרה את השיחה, שנערכה ביננו:
"הרבנית: נו, שלום. מי יש לנו כאן?
אמה של מלכת אסתר: אני באתי בשבילה. זו הבת שלי.
הרבנית: באמת? חשבתי שזו אחותך.
(מלכת אסתר בלב): נו, אם איך שאני נראית, אני יכולה להיות גם סבתא שלה.
הרבנית: נו, מה הבעיה.
מלכת אסתר: אני לא מצליחה להיכנס להריון.
הרבנית: כמה זמן נשואה? למקווה הולכת? כל יום מתפללת?
מלכת אסתר: אני נשואה שנה ו-3 חודשים. אני לא כל כך מתפללת.
הרבנית: נו, בעזרת השם. יהיה בסדר. יש בעיה?
מלכת אסתר: כן, רירית רחם דקה ו...
הרבנית: מה זה, הרירית?
מלכת אסתר: אני לא מצליחה להיכנס להריון.
הרבנית: נו, בעזרת השם יהיה בסדר. תלכי למקווה ותתפללי כל יום".
הרבנית שירבטה את שמי ואת שמו של הנסיך על גבי פתק, והפתק הזה הועבר לרב הגדול, שגם הוא יברך. בנוסף, הרבנית נתנה לי פרקי תהילים וביקשה ממני לעבור לשבת בכסא של הרב לברכה. לא הבנתי, לאיזה כסא היא מכוונת. הייתי בטוחה בהתחלה, שהיא שולחת אותי "כעונש" לחדר...
הרבנית הצדיקה נישקה את ראשי וחזרה שוב "בעזרת השם". עברתי לכסא. קראתי את פרקי התהילים, אמרתי לרבנית החביבה "תודה רבה" ויצאתי. בדרך החוצה שמתי את כל המטבעות, שהיו בארנק שלי, בתיבת הצדקה ומרוב התרגשות ניסיתי להכניס את כולן בבת אחת. אלא מאי, המטבעות נתקעו בחריץ ולא נכנסו. אמרתי לעצמי שוב, זה לא יכול להיות סימן לכלום. תירגעי ותלכי.
הורדנו את כיסוי הראש, פשטנו מעלינו את התחפושת ואמרתי לאמי: "זה לא יחזור על עצמו שוב". אמי השיבה: "ברכה זו ברכה. מה כבר יכול להיות...".
החזרתי את אמי לעבודתה ונסעתי לעבודתי. כל הדרך ניסיתי להבין, מדוע הרגשתי כל כך מטופשת. האם זה בגלל שלא האמנתי לרבנית? האם בגלל שהלכתי אליה? האם משום שאני נתלית בדברים חיצוניים, שאין להם כל הוכחה מדעית, שהם יכולים לעזור? אני לא רוצה להעביר ביקורת על כל הנהירה אל הרבנים למיניהן, ולא משום הפחד שאם אעביר ביקורת, הברכה שלי תיהרס.... אני לא רוצה להעביר ביקורת, מאחר ואני יכולה להבין את הצורך ברצון לקבל ברכה, ברצון לקבל אמירה של "יהיה בסדר", "השם ידאג לכך...". הנקודה היא, שאני לא בטוחה, שהצורך הזה עונה על הציפיות שלי, על רצון שלי ...
השבוע קראתי שתי כתבות על פונדקאות. אני מנסה לא לחשוב על האפשרות הזו. מצד שני, אני מרגישה שזמני אוזל.
מאחר ומזה מספר ימים החל הפרומו של הוסת בצורת כתמים חומים, עשיתי בהוראת הרופא הפיריוני היום בדיקות דם, שהראו שאני עדיין לא במחזור, אולם אני גם לא בהריון. אני אמורה לשוב על הבדיקות ביום ראשון הקרוב, ובהתאם להתחיל שוב מינון כפול של זריקות וכן לעבור צילום רחם נוסף לבדיקה נוספת של הרירית העיקשת. עדיין לא מצאתי את אותה מנטרה כנה, שתחזק אותי ותעודד אותי. יש לי סוף שבוע שלם בצפון לחפש אותה...
ביום ראשון עשיתי את בדיקות הדם ובמקביל החל דימום. אין ספק בדבר, הוסת הגיעה ומתחילים שוב להזריק ולקוות לטוב.
זהו זה להפעם. לכולכן שבוע מצוין, רווי בזקיקים בשלים וברירית מעובה עם ביוץ תקין ומעברים פתוחים.
נכתב על ידי הלוחשת לשחלות, 17.2.2011
| תגובות | הוסף תגובה |
טופס הייעוץ של "בריאת" מזמין אותך לקבל הכוונה אישית מאחד ממטפלי המרפאה.
לטופס 3 שלבים פשוטים וקלים למילוי, בסופו תקבל\י מענה בטלפון, במייל או בפקס, על פי בחירתך.
לסגירת החלון
פניה מהירה