הרנטגן
שלום לכל הלוחשות. לאלו התמהות על הכותרת, אבהיר מייד כי לא מדובר בצילום רנטגן, אלא ברב יעקב ישראל איפרגאן, המכונה גם בכינוי "הרנטגן".
מזו תקופה ארוכה, עוד בטרם החלו טיפולי הפוריות (בערך 4 דקות וחצי לפני) אני חשה, כי "עין לא טובה" החליטה לעשות מעשה ולחבור אלי. החזיתות, שהיא בחרה לה להגיע אליהן ולתקוף אותן בינתיים מסתכמות בחזית ביתי וחזית נפשי. זה אומר, שחזית העבודה בשלב זה נותרה מוגנת. מה זה אומר "עין לא טובה"? בוא ונאמר, שהלך העניינים בחיי לא התנהלו באופן חלק ומתוקתק, כפי שאני מורגלת ורוצה, אלא באריכות יתר ודרך חתחתים. כך למשל, ערב יום נישואיי חמתי ז"ל אושפזה בבית החולים בטיפול נמרץ, תוך שהיא מתנדנדת בין החיים והמוות ועד לשעות הבוקר המאוחרות ביום כלולותיי, הנסיך ואנוכי לא ידענו אם אכן נבוא בברית הנישואין באותו מועד, אם לאו. בסופו של דבר החלטנו להינשא באותו יום, אבל הבכי, העצבות והכאב היו מנת חלקנו באותו יום. איני יודעת, אם חלילה וחס אני הייתי נמצאת באותה סיטואציה, הייתה יכולה לתפקד, כפי שהנסיך תפקד. לדאבוני, חמתי החליטה כפי הנראה שאין היא רוצה עוד להיאבק בחיים והיא נפטרה בתחילת חודש יוני בשנה שעברה. אפיזודות נוספות מצערות המשיכו לפקוד את משפחתי ואותי במהלך השנה החולפת, כך שסאגת התת פוריות והניסיונות החוזרים ונשנים להתקבל לקבוצת המאמא השתלבו היטב באותה "עין".
לאחר החתונה הנסיך ואנוכי חשבנו, שכדאי שנלך לרב, כדי שיברך אותנו במזל, בדרך חדשה שתהא סלולה כהלכה לא מהמורות. הימים חלפו ואנחנו לא הלכנו. כל פעם הייתה סיבה אחרת, כל פעם היה תירוץ אחר, כשברקע הייתה תמיד קיימת המחשבה הרציונאלית של שנינו, שאל לנו להיתלות בכל מיני קמעות למזל הטוב. את המזל הטוב ניצור בארבע ידיים...
השבוע שוחחנו עם אחד מחברינו, שסיפר על חברה אחרת, שהלכה לקבל "ברכה" מהרנטגן, לאחר שבמהלך הריון שהושג בלא מעט קשיים, התגלתה מחלת הסרטן בגופה. כיום אותה אשה חובקת ילד בריא ומקסים ומצב גופה מצוי בנסיגה.
לוחשות יקרות, איני צריכה לשמוע יותר מדיי מהסיפור הזה כדי לקפוץ ישר ולומר: "גם אני רוצה". כרגע אני נמצאת בשלב שלאחר הביוץ, בשלב האהוב עלי – שלב ההמתנה.
אין כל ספק בדבר, גם לשיטת המומחה הפיריוני וגם לשיטת המדקר, אני זקוקה למזל רב, ומה טוב יותר ממזל שמגיע מאדם שלכאורה אמור להיות קרוב לבעל המזל. אני יודעת, שאם לא אצליח להיכנס להריון הפעם, בשבוע הבא אני אמורה לעבור בדיקת הסטרוסקופיה אבחנתית, הבדיקה שנחשבת לאולטימטיבית להערכת חלל הרחם. אלא מאי, לאחר שעברתי צילום רחם, בדיקה כואבת ובלתי נעימה ולאחר שעברתי "פיפל", בדיקה עוד יותר כואבת שהותירה בי טראומה לא קטנה, אתן וודאי מתארות בנפשכן, מדוע איני ששה לעבור את הבדיקה ומוכנה ורוצה לשים את נפשי בברכת הרנטגן דווקא כעת, כאילו זה הדבר היחיד שיכול לגאול אותי מכאבי המסע בסיירת המאמא.
עם קצת מזל ולא מעט פרוטקציה, קיבלתי הזמנה אל כבוד הרב בתוך 24 שעות.
מאחר ואני מאמינה גדולה בסמלים ובסמליות, המועד שקיבלתי נראה לי כאילו הגיע משמיים, שכן ממש עכשיו, ברגעים אלו, אני זקוקה שרוח המזל תפזר את קסמה על הרירית העיקשת שלי. אלא מאי, כבוד הרב אינו מדבר ישירות עם נשים ואני חייבת להגיע עם גבר, ובמקרה הזה, עם הנסיך. כאן מתעוררות מספר בעיות לא פשוטות. ראשית, ההכרח להיות תלויה בנסיך ולבקש ממנו שיגיע איתי מעוררת אצלי אנטגוניזם קל. לאחר שאני מתגברת על אותו אנטגוניזם פמיניסטי, אני מגלה שזה לא מסתדר לנסיך מבחינת לו"ז העבודה, כאשר הדבר ששבר אצלי את קש הרירית הוא, שהוא "לא מבין, מה כל כך דחוף. למה זה צריך להיות ממש עכשיו וממתי בדיוק הפכת להיות אשה מאמינה". מייד מתחיל דו שיח אילם, חירש ועיוור של 4 דקות ומחצה ביננו, דו-שיח שמדבר על כך, שהוא אינו תומך כלל, שהוא אינו מגיע איתי לבדיקות (אני באמת צריכה שהוא יחזיק לי את היד בבדיקת דם או שימתין איתי לאולטרסאונד?!), שהוא אינו מודע לכאב הפיסי והנפשי שמלווה בבדיקות ובקבלת התוצאות, דו-שיח שמסתיים בשתיקה רועמת שלי שנמשכת כ-24 שעות. אני מנסה להסביר באותן 4 דקות (חצי הדקה האחרונה הייתה רוויה במילמולי דמעות) את העיתוי הקוסמי, את הצורך ההכרחי שלי להיאחז במשהו, להיתלות באיזשהו כוח חזק מציל, כאשר דווקא אני, אשה צינית ורציונאלית להפליא, שבימים כתיקונם ללא בעיית רירית, מטיפה עד אשר תלתליי מבצבצים לחוסר האחריות של אנשים הנתלים בברכות, בקמעות ובשטיפת המוח הדתית וכו' וכו' וכו', נזקקת לאותו משהו חיצוני "מחזק".
הימים כעת אינם בבחינת ימים כתיקונם, ועצם העובדה שאני צריכה להסביר את הדברים הללו, שאמורים להיות מובנים מאליהם, מצריך ממני כוחות שאינם נמצאים כעת במאגר העומד לרשותי.
אמי היקרה, שנראה שרק המתינה בצד כדי לקבל איזושהיא מטלה כדי לנסות ולעזור לרירית כתבה לי שיש לה רשימה של אדמו"רים שונים, שמוכנים לתת את אותה ברכה, אבל אני כבר עמדתי בסירובי העיקש. כעת, אני בשלב השתיקה הרועמת, בשלב הכעס על הנסיך, שסיכל את האפשרות באותו "מועד קוסמי" לקבל את הברכה.
לאחר 24 שעות, אני מתפכחת קלות. אני מבינה, שהכעס יצא מפרופורציה (קלה). אני מסבירה לנסיך, שאם יביט היטב לשנה האחרונה, הוא יראה בנקל שלא "הטרדתי" אותו בכל המסע הזה שאני עוברת (ואולי כאן הטעות), הוא אינו מגיע איתי לבדיקות, אינו מגיע איתי לרופאים ומקבל את התפקיד הנעים ביותר בכל הסאגה הזו, כך שלכל הפחות הוא צריך לתמוך ולהגיע איתי ללא כל מסע שכנוע מצידי למקומות, שאני חייבת שהיה נוכח. אם היינו כעת בבית משפט, תביעתי הייתה מתקבלת באופן מלא ואף הייתי מקבלת הוצאות ושכר טירחה בגין ההליכים הללו. הנסיך הבין. הוא שוב הנהן עם עיניו הגדולות הנהון, ששמור למצבי כנות והבנה אמיתית ודו- השיח ביננו שוב חזר להיות מתקשר, תומך ומקשיב.
ביום שישי האחרון חל יום האם, יום המשפחה. ניסיתי שלא לחשוב על כך שאיני יכולה עוד לחגוג יום זה, אבל כל הפרסומות והמודעות הרבה ליום זה כרסמו בליבי והקשו עליי את היום הזה. בנוסף, השפעת החליטה לבוא לביקור אצלי והייתי מותשת מחום, שיעולים ונזלת אינסופית. עד היה לי קשה כל כך באותו היום, שאף לא התקשרתי לאמי היקרה ואיחלתי לה יום אם שמח. לא שלחתי פרחים ופשוט ניסיתי להתעלם מכך. הנסיך מצידו במטרה לעודד אותי, קנה לי זר יפיפה של צבעוניים, הפרח האהוב עלי וטבעת יהלומים, שכן יכול להיות שאיני "מאמא" עדיין, אולם אני "מאמא בהתהוות"... זה לא עודד אותי, זה דווקא גרם לי לחשוב למשך 3 דקות שלמות, שהוא מרחם עלי (או שהוא מצא לו תירוץ שלא לקלף 8 בצלים לבנים גדולים למרק בצל צרפתי...), אולם לאחר מכן כבר הייתי מחויכת ושמחה בחלקי. למחרת התקשרתי לאמי היקרה ואיחלתי לה יום אם שמח...
איני יודעת, אם בסופו של דבר אלך לרב לקבל ברכה, אם לרנטגן בכבודו ובעצמו ואם לאחר, שכן במרבית השעות של היממה אני חוזרת לשפיותי התקינה. יחד עם זאת, אין ספק, שקיים צורך הכרחי להיאחז בתקווה, שדרך החתחתים הזו תבוא אל סיומה בצורה הטובה ביותר, ללא פגיעות מרובות בנפש ובגוף, התקווה יכולה להיות ברכה מרב, ברכה מחבר, קמע כלשהו או כל דבר אחר שמאמינים בו. יחד עם זאת, חשוב ביותר למצוא איזושהי מנטרה אישית מחזקת, מנטרה מהקרביים של כל אחת מאיתנו, מנטרה מהרירית (גם היא דקה מאוד), שנאמר אותה מדי יום, שהסוף קרב והמטרה תושג... אני עדיין מחפשת אותה
זהו זה להפעם. לכולכן שבוע מצוין, רווי בזקיקים בשלים וברירית מעובה עם ביוץ תקין ומעברים פתוחים.
נכתב על ידי הלוחשת לשחלות, 10.2.11
| תגובות | הוסף תגובה |
טופס הייעוץ של "בריאת" מזמין אותך לקבל הכוונה אישית מאחד ממטפלי המרפאה.
לטופס 3 שלבים פשוטים וקלים למילוי, בסופו תקבל\י מענה בטלפון, במייל או בפקס, על פי בחירתך.
לסגירת החלון
פניה מהירה