הדברים שאינם בשליטתנו...
שלום לכל הלוחשות. אני כותבת כעת, כשעננת תסכול וצער עומדת בזוית ישרה מעל ראשי, תוך המטרה של ידיעה מראש כמעט ברורה, שהחודש הזה לא יניב כל הריון.
אני נמצאת כרגע ביום 10. ביום ה-9 הייתה לי תחושה מוזרה, שהביאה אותי ללכת לקופת החולים ולעשות באופן יזום בדיקת דם ואולטרסאונד זקיקים. אני חושבת שהתחושה הזו כבר הייתה יומיים לפני כן, אבל ניסיתי להדחיק אותה כדי להימנע מביקורים תכופים מדי בקופת החולים. לפני מספר ימים הרופא הפיריוני אמר לי לעשות את הבדיקות רק ביום 10, אבל ביום ה-9 הייתה לי תחושה מוזרה עוד יותר, וכבר למדתי אצלי שעם "מוזרה" לא מתעסקים, אלא זורמים באהבה...
שלחתי לרופא נשים שלי הודעה ואמרתי, שאני חייבת להגיע אליו לבדיקה. הגעתי ביום ה-9, מייד עשיתי בדיקת דם ופניתי לחדר האולטרסאונד עם הרופא לעשות את הבדיקה. לשמחתי, הרירית הייתה בעובי 5 מ"מ אורכי ו-7 מ"מ רוחבי (אף פעם לא שמעתי, על כך שיש גם מדידה רוחבית, אבל אני מקבלת את ה-7 מ"מ בכל מצב - לאורך או לרוחב) וכן נמצא זקיק בגודל מכובד של 16. הרופא אמר, שהזקיק לא כל כך מתאים ליום שאני נמצאת בו וזה נראה קצת מוקדם, אבל אני יצאתי מעודדת, שהרירית ממשיכה להתאושש ואמרתי בליבי, שיש לה אפילו עוד מספר ימים להתעבות.
המספרים הללו השכיחו ממני קמעה את התחושה המאוד לא נעימה, בזמן שהרופא שלי השאיר בתוכי את המכשיר לבדיקת הרירית והזקיקים, בעת שהלך לקרוא לרופא אחר, שינסה לסדר את המכשיר. כך מצאתי עצמי ערומה למחצה עם המכשיר בתוכי ו-2 הרופאים מדסקסים ביניהם על תפעול המכשיר. הפעם הייתי חכמה יותר והגעתי עם טוניקה ארוכה. יחד עם זאת, גם הטוניקה לא הצליחה להסתיר כליל את התחושה הנוראית של ההפשטה...
מסתבר, שמצב הרוח המרומם שלי היה מוקדם מדי מהצפוי, וזה אכן ילמד אותי לקח לפעם הבאה. בדיקות הדם היו מוזרות למדי, וזאת בלשון המעטה: האסטרדיול היה נמוך מדי ביחס לזקיקים והפרוגסטרון היה גבוה מדי ביחס לביוץ שאמור להגיע בעוד כמה ימים. זה נראה, כאילו אני מבייצת או לאחר ביוץ, למרות שזה לא עלה בקנה אחד עם האולטרסאונד.
מסרתי את התוצאות לרופא הפיריוני, שאמר שנראה לו שיש טעות באחת מן הבדיקות, וההוראות היו לחזור על הבדיקות שוב למחרת.
המדקר מצידו אמר, שהגיע הזמן שנעשה שיחה על איך אני "מנסה" לפחות להיות במסגרת חתך הסטטיסטי של המדד הנורמלי בכל מה שנוגע לבדיקות. פעם אחת, הזקיקים נעלמים ואח"כ מופיעים, פעם אחרת, טעויות בבדיקות דם. זהו, מספיק. הוכחתי מעל לכל ספק, שיש לי נטייה קלה למוזרות, שאיני מתאימה לסטטיסטיקה, אבל מיציתי את הנקודה הזו, וכעת הגיעה העת לשוב הביתה, למחוז התוצאות התקינות, למעוז הסטטיסטיקה.
למחרת, שמתי פעמיי אל קופת החולים. התייצבתי כבר ב-07:45 בבוקר. מייד עשיתי את בדיקת הדם, התעלמתי מהכאב ומהעיגול הכחול סגול, שכבר הופיע באמצע הזרוע והמתנתי (לא כל כך בסבלנות) לטכנאית של האולטרסאונד. לרירית לחשתי, שתמשיך לצמוח ואם היא יכולה להשפיע גם על הזקיקים, אני אוקיר לה תודה לעד.
ב-08:32 נכנסתי לחדר האולטרסאונד, שם הטכנאית נתנה לי באדיבות נייר לכיסוי. אני חייבת לציין, שזו פעם ראשונה שנותנים לי את הנייר לכיסוי ואף ציינתי זאת בפניה. היא אמרה לי, שלצערה היא כל הזמן שומעת את זה, והיא לא מבינה מדוע אנחנו לא דורשות את הכיסוי. הסברתי לה, שכל פעם יש מישהו אחר, וכשאני נכנסת לבדיקה, אני מעדיפה לסיים אותה, כמה שיותר מהר, בלי יותר מדי דיבורים. בכל אופן, האמפטיה שלה נגעה לליבי וחשבתי שזה לבטח סימן טוב לבדיקה עם תוצאות אופטימיות. אכן, הרירית נותרה 5 מ"מ והזקיק, שהיה אתמול 16 גדל ל-20. כמו כן, הופיעו מעט זקיקים בשחלה השנייה ומעט נוזל.
יצאתי הפעם טיפה חרדה, בתקווה שהבדיקות דם יראו תוצאה דומה וכי הביוץ עוד לא הגיע. בצהריים הגיעו הבדיקות, והתוצאות היו זהות לאמש. הפרוגסטרון היה גבוה לעומת האסטרדיול וגם ה-LH ירד. דיברתי עם המדקר, שאמר כהרגלו, שישנן 2 אפשרויות:
א. בייצתי מתישהו בין ראשון לשלישי.
ב. הזקיק הגדול של ה-20 הוא ממצא ציסטולוגי, ומשום כך הפרוגסטרון גבוה, ולכן עוד לא בייצתי.
מאחר והרופא הפיריוני אינו עובד בימים זוגיים, למרות שהעוזרת שלו הבטיחה לי תשובה בערב, התקשרתי לחבר טוב של הנסיך, שהוא רופא נשים, וקיוויתי שממנו תבוא הישועה. קיוויתי, אמרתי? אומר בעדינות, שהתחלתי איתו את השיחה, בכך שאמרתי, שאני לא רוצה לשמוע שבייצתי. ובכן, השיחה הזו לא התנהלה "בדיוק" כפי שתיכננתי... הוא אמר, שלדעתו בייצתי שלשום או אתמול והוא לא מבין, מדוע לא קיימתי יחסים עם הנסיך בין הימים ראשון עד שלישי! הוא לא מבין! גם אני לא מבינה! התשובה שלי, שאף פעם לא בייצתי לפני יום 14 לא סיפקה אותו והוא אמר, שלו בגלל הסיכוי הקל שהביוץ התרחש אתמול מתישהו, כדאי שאקיים יחסים עכשיו! ממש עכשיו!
לוחשות יקרות, השעה היא שעת צהריים. אנחנו מנהלים משרד. יש עבודה. יש לקוחות. אין לנו "חדר מנוחה" לעת מצוא במשרד או בקירבת מקום. נהפוך הוא. אנחנו מתגוררים בעיר אחרת, ובהתחשב רמת הפקקים, זה יהיה קצר יותר לטוס לאילת, להגיע לסוויטה שלנו במלון דן אילת, לעלות לטרקלין ולנשנש משהו קל, להזמין עיסוי אצל סבטה ולשוב בטיסה חזרה.
יחד עם זאת, לא אמרתי נואש. הודעתי נחרצות לנסיך, שאנחנו חייבים לצאת בצהריים, כדי לפחות לנסות לתת לחודש הזה הזדמנות ראויה, גם אם היא קלושה למדי. לאחר שכנועים קלים (טיפה פחות מהליך הרכבת הקואליציה של ביבי) ואיך להתגבר על המחשבה שכל הנושא הזה הופך להיות מכאני יותר ויותר ולאחר ששיננתי במוחי את הנאום שאתן לו על כך שהוא חייב להיות זמין יותר מחשבתית לנושא הזה ושלהריון צריכה להיות עדיפות ראשונה במעלה וש... -הנסיך הואיל בטובו להזדרז. לקחתי עמי מספר תיקים לעבוד עליהם בבית ונסענו. יבדל הנסיך לחיים ארוכים ומלאי בריאות על כך שנהג במהירות של 120 קמ"ש ויבורך אלוהים על כמות הפקקים המזערית, אשר הייתה אותה עת, שכן הגענו הביתה תוך 34 דקות בלבד.
זהו זה. היחסים קויימו, המשימה הושלמה, העוגה בתנור והלוחשת המשיגנע שלכן הייתה רגועה באופן יחסי. המשכתי לעבוד במלוא המרץ והמתנתי לא ממש בסבלנות לטלפון מהעוזרת של הרופא הפיריוני, שקיבלה כבר את תוצאות הבדיקות בצהריים. היא הבטיחה, שתחזור עם תשובה עד 17:30. ב-17:32 הציפורן באצבע יד ימין כבר הייתה סדוקה לגמרי. ב-20:00 כבר לא יכלתי להמתין עוד ושלחתי לה הודעת טקסט נוספת. לאחר מספר דקות (אמרתי דקות? מוזר, התחושה הייתה כמו ימים) היא שבה עם תשובה, שהרופא הפיריוני סבור, כי כנראה הביוץ היה מתישהו ביום 7-8. אולי ב-9, אבל סביר להניח שזה היה בין 7-8, כלומר בין יום ראשון לשני, אולי בשלישי – אבל לא סביר, וכנראה שהחודש הזה לא יניב שום הריון.
מה אומר ומה אגיד? ראשית, אני חושבת שהגיע הזמן לאסור על רופאים את השימוש "כנראה" או "סביר ש". עליהם לבחור ב-"כן" או "לא". שנית, אני לא מצליחה להבין, איך זה שמזה שנים אני לא מבייצת לפני היום ה-14, ולפתע פתאום, ללא כל התראה מוקדמת, החלטתי לבייץ כל כך מוקדם. האם אי אפשר לסמוך על שום דבר שמתחולל בגוף? אין שום דבר, שהוא אמין?
הרופא הפיריוני אמר, שבחודש הבא, נתחיל את כל הבדיקות מהיום הרביעי למחזור, ולא צריך להתייאש. אני זוכרת במעומעם, ששמעתי "זה קורה", "לא נורא". אני זוכרת גם, שחשבתי בליבי, שהמתנה שחשבתי לתת לנסיך, שחוגג החודש את יום הולדתו כבר לא תיהיה תוצאות בדיקה חיובית, ואני חייבת לחשוב על רעיון מקורי אחר...
לאחר השיחה, ניסיתי להמשיך לעבוד. באמת שניסיתי. באיזשהו שלב, ברז מי הדמעות נפרץ וכבר לא הצלחתי לראות, מה אני כותבת. אמרתי לנסיך, שאני עצובה, מתוסכלת ועצבנית ולא מצליחה לחשוב על שום דבר. הנסיך ניסה לעודד. הוא אפילו אמר, שהוא מבין את התסכול, מבין את העצבות, אולם אני חייבת להשלים עם זה, שישנם דברים שהם לא בשליטתי וכי אסור לי להיכנס למרה שחורה. ביננו – אלו בדיוק המשפטים ששמורים לי, כאשר אני היא זו שאומרת זאת לנסיך, ומסתבר שהם לא כל כך משפיעים לטובה, כאשר הם מגיעים ממקור אחר. חשבתי, שאם אני אכתוב לכן קצת, זה יפיג מעט מהתסכול, אולם כשאני כבר לקראת הסוף, אני רואה שהתחושה עדיין לא השתנתה.
אמי היקרה שוחחה עמי אתמול בלילה ושאלה אותי, האם אני מתכוונת לעשות את בדיקות הדם, שהרי היא קראה לפני זמן מה, שאני אמורה לבצע את בדיקות הדם ב-13.01.11. השבתי לה, שכן. לא היה לי כוח וסבלנות לספר לה על היומיים האחרונים. לא היה לי כוח וסבלנות לספר לה, שגם החודש נראה כחסר סיכוי. יתרון חביב אחד מסתמן בכתיבת אירועי השבוע במסגרת מסע הגיבוש לסיירת המאמא – הסובבים אותי יכולים להתעדכן מן הכתוב...
חודש ינואר 2011 לא ייחרט בזיכרוני כחודש מוצלח. קיבלתי בתחילת החודש ועד לפני שהספקתי להתאושש מהסימבוליות של קבלת הוסת בפתח השנה האזרחית החדשה, "כנראה" שאקבל בסוף החודש. אני מנסה לקוות, שהחודש הראשון של השנה האזרחית החדשה, לא יעיב על יתר החודשים. בחודש אפריל חל יום הולדתי. כולי תקווה, שבחודש הזה כבר אהיה הרה באופן מתקדם.
זהו זה. אני מאחלת לכולכן סופ"ש חורפי ומכרבל, רווי בזקיקים בשלים וברירית מעובה עם ביוץ תקין ומעברים פתוחים, ובעיקר סופ"ש מדושן במורל גבוה.
נכתב על ידי הלוחשת לשחלות, 13.1.11
| תגובות | הוסף תגובה |
טופס הייעוץ של "בריאת" מזמין אותך לקבל הכוונה אישית מאחד ממטפלי המרפאה.
לטופס 3 שלבים פשוטים וקלים למילוי, בסופו תקבל\י מענה בטלפון, במייל או בפקס, על פי בחירתך.
לסגירת החלון
פניה מהירה