מה אם ביום שני לא בא לי...
שלום לכל הלוחשות. למי שלא התעדכנה בחדשות המסעירות (זה לא הופיע בעיתון הארץ?), הרירית התאוששה מאז קסאמי ההורמונים ואיתה גם הזקיקים.
הרופא הפיריוני נתן הוראה לקיים יחסים ביום שני, ואני כמו חיילת טובה חייבת לקיים את הפקודות באופן מלא. הבעיה היא, שאיני לבד. אני זקוקה לשיתוף פעולה של הנסיך. היכן מסתתרת הבעיה, אתן בודאי חוככות בדעתכן? ובכן, אני רוצה שזה יהיה בדיוק בזמן שאני רוצה, ולא תמיד זה מסתדר "בדיוק בזמן" של הנסיך, ועד כמה שדם כחול ועירקי זורם בעורקיו, עמידה בזמן מעולם לא הייתה הצד החזק והבולט בממלכתו של הנסיך. בד"כ אני משתדלת, שלא לעשות מהומה שזמני הנסיך אינם עולים בקנה אחד עם זמני העולם... משתדלת, אמרתי? עד כמה שאשה פולנייה ויקית יכולה שלא להתעצבן על דברים כגון דא! אלא מאי, במקרים קריטיים כגון זה שחייבים לקיים יחסים בתוך 24 שעות מרגע הביוץ ואין לדעת בדיוק, מתי ארע הביוץ, ואם הוא כלל התרחש, חוסר הדיוק בזמנים של הנסיך יכולה להוציא אותי מדעתי, וכמובן שכ-10 דקות לאחר תום חלון ההזדמנויות, הנסיך קיפץ לו ואמר בנונשלאנטיות נסיכית עירקית: "לא להירדם...", אני הגבתי: "עבר הזמן", "הלך לו עוד חודש", "אפשר לחשוב, מה מבקשים ממך", "בתור אחד שקיבל את התפקיד החביב יותר במסע הזה, אתה יכול להשתדל יותר" ו... הלכתי לישון, שזה אומר: הסתובבתי לצד הקיצוני ביותר של המיטה ולא אמרתי אף מילה. אני זוכרת, שראיתי את השעה 02:40 לפנות בבוקר ועדיין הייתי ערה.
למחרת בבוקר שמתי פעמיי אל קופת החולים כדי לעשות את בדיקת הדם לראות, אם בייצתי או לא. התוצאות הראו, שכפי הנראה אני מבייצת כרגע או שזה היה במהלך הלילה. חזרתי הביתה והנסיך היה עדיין בבית. הוא שאל, האם אני עדיין כועסת, ודיברנו – שזה אומר שחזרתי שוב על כל מה שאמרתי בליל אמש, והפעם עם דמעות תנין, וכנראה שהעצב והכאב השפיעו ונגעו בנפש הנסיך, כיוון שהוא אמר שהוא מבין את מה שאני אומרת (זה היה מלווה בתנועת עיניים מסויימת ששמורה למצבים של הבנה אמיתית וכנה ולא למצבים שנועדו להרגיע את הלוחשת המשיגנע הפרטית שלו). בליבי קיוויתי, שלא תיהיה פעם נוספת, שבו אצטרך להתעמת עימו על זמני קיום היחסים...
בצהריים הייתי אצל הרופא הפיריוני, שאמר שאני מבייצת ממש ברגעים אלו ושהנסיך יגיע להזרעה. "ה ז ר ע ה". מילה עם קונוטציה לא בדיוק חיובית, שדי מזכירה לי פעולה שאמורים לבצע בבהמה. בוא נאמר את זה בלשון יותר עדינה: לא כך שיערתי בנבכי מחשבתי, שכך אהרה. היו לי מחשבות רומנטיות יותר, אינטימיות יותר, ובוודאי שלא כללו אדם זר שמזריק לי את הזרע.
הודעתי לנסיך, ש"היום הוא היום". הלכתי למדקר כדי להכין את הגוף, ניסיתי להישאר רגועה, שבתי לעבודה ולאחר מספר שעות הנסיך ואני שמנו פעמינו הביתה, כדי שהנסיך יעביר את הזרע לסינסנת (כמו צנצנת רק ב-ס'. אין בעירקית את האות צ') ונסענו בחזרה אל הרופא הפיריוני. ענדתי את השרשרת, שחמתי היקרה ז"ל קנתה לי לאירוסין ושאמי היקרה בחרה, וכך קיוויתי שבעת ההזרעה תרחף מעלי רוחה של חמתי ז"ל, שאהבה אותי ובוודאי חפצה נפשה בנכדים רבים וכן כוחותיה של אמי, שבוודאי אוהבת אותי וממתינה לנכדים רבים.
שחררתי את הנסיך בחזרה לעבודה כדי שלא יתייבש יותר מדי זמן (וכן בכדי שלא נוציא אחד את השני משלוותו הדימיונית), נתתי את הסינסנת לאיש המעבדה וזה הורה לי לשוב בעוד כשעה ומחצה.
אני צריכה עכשיו "לשרוף" שעה וחצי, ולהזכירכן אני נמצאת בקניון רמת אביב. רציתי לעשות את הרפיה השבועית שלי ולעשות פן בתלתליי השוררים, אולם לא היה מקום פנוי. בלית ברירה, הלכתי לרכוש סריגים וצעיפים במחשבה מטופשת, שיקח לי זמן רב לחפש ולמצוא משהו, וכך תעבור לה השעה וחצי בנחת.
למרבה הצער, הרכישות ארכו בדיוק 13 דקות. עליתי למעלה במדרגות (לא במדרגות הנעות, וכך גם שרפתי 0.001 קלורית והמרצתי בו זמנית את מחזור הדם), ירדתי למטה (שוב, לא במדרגות הנעות – עוד 0.001 קלורית והמרצת הדם), שוחחתי בטלפון ולאחר שעה וחצי, חזרתי לרופא הפיריוני ונכנסתי לחדר הבדיקה.
הפקידה נתנה לי לחתום על טופס הסכמה, ולמרות שאני עו"ד במקצועי ועיסוקי ומכירה בחשיבות של הקריאה של טופס ההסכמה, לא הייתי מסוגלת לקרוא. שאלתי את הרופא הפיריוני, אם יש תופעות לוואי או משהו מיוחד שאני צריכה לדעת לגבי ההזרעה והסתפקתי בתשובה השלילית שלו. לפני שנכנסתי לחדר, סימסתי לנסיך: "אוטוטו מתחילים", והוא בתגובה איחל לי: "בהצלחה". בדיוק, כפי שתיארתי לעצמי את כל תהליך ההתעברות.
כך מצאתי עצמי ברגע, שאמור היה להיות אינטימי, רגע רק שלי ושל הנסיך, רגע שאמור היה להיות באוירה רומנטית עם ניחוח של וניל פטצ'ולי על גבי סדיני כותנה מצרית צפופה, ובמקום זאת הייתי לבד במקום זר, ערומה למחצה כשפיסת בד כחלחלה מכסה את חלקי התחתון, עם רופא ששאל אותי, האם אני מזהה את הנסיך בזמן שהראה לי את המבחנה עם נוזל הזרע שהמדבקה של הנסיך מודבקת עליה, ורק לאחר שאישרתי שזה הנסיך, ושאני מזהה אותו מרחוק, בוצעה ההזרעה.
שניות ספורות לאחר ההזרעה הבטן שלי כבר התנפחה, וכששאלתי את הפקידה, האם הבטן צריכה כך להתנפח, היא צחקה ואמרה שאולי זה סימן שנכנסתי להריון... הלוואי והדברים היו כל כך פשוטים. זהו זה. נתנו לי הוראות נוספות לבדיקות דם, כדי לראות שאני שומרת על רמה הורמונאלית טובה, וכעת ממתינים עד ליום 09.01.11 בתקווה שאפתח את השנה עם בשורות טובות. ציינתי כבר, שאני לא אוהבת את כל החלק של ההמתנה?!
עברו כבר 8 ימים מאז ההזרעה. עשיתי כל מה שהרופא הפיריוני והמדקר אמרו לי. אני עושה פילאטיס, אני מחממת את הבטן כל לילה לפני השינה עם בקבוק מים חמים, אני שותה הרבה, אני ממשיכה לאכול סלק על צורותיו השונות, אני משתדלת להיות רגועה, אני חושבת מחשבות חיובית... אפילו בדקתי את התאריך שהעוללית תיוולד בהנחה שההזרעה הצליחה. תרשמו לכן ביומן: 07.09.11, מזל בתולה. שבועות ספורים לפני ראש השנה. "כל שנותר" הוא להמתין עוד מספר ימים, שנראים לי כרגע כנצח.
מאחלת לכולכן שנה אזרחית חדשה ומוצלחת, רוויה בזקיקים וברירית מעובה עם ביוץ תקין ומעברים פתוחים, ובעיקר עם הרבה בריאות נפשית.
בברכת זקיקים גדולים, רירית עבה וביוץ תקין, שיהיה לכן שבוע מהנה ופורה. הישארו אופטימיות ואל תפסיקו ללחוש לשחלות (או לרירית) – זה עוזר.
נכתב על ידי הלוחשת לשחלות, 30.12.10
| תגובות | הוסף תגובה |
טופס הייעוץ של "בריאת" מזמין אותך לקבל הכוונה אישית מאחד ממטפלי המרפאה.
לטופס 3 שלבים פשוטים וקלים למילוי, בסופו תקבל\י מענה בטלפון, במייל או בפקס, על פי בחירתך.
לסגירת החלון
פניה מהירה