מתחילים מחדש
שלום לכל הלוחשות. שבוע חדש החל ולדאבוני החלו כבר הסימנים המוקדמים, אשר אמורים להכניס אותי לאוהל האדום.
במבט לאחור אני יכולה לומר בלב שלם, כי הדחקתי את אותות הופעת הוסת. התעלמתי מזה שהבטן שלי התנפחה והעדפתי לדמיין את ההתנפחות כסממן בולט לכך שהעובר מתחיל לתפוס מקום, וככה הבטן בדיוק צריכה להיראות בשבוע ה-4. התעלמתי מהעובדה שתחושת הרעב נעלמה וייחסתי את זה לכך שאני לבטח מלאה מהימים הקודמים שבהם אכלתי לשובעה (בלי עין הרע). התעלמתי מהעובדה, שיש לי גלי חום, עייפות וכאבי גב. נהפוך הוא. ייחסתי את זה דווקא לתופעות שמקדמות את בוא ההיריון המיוחל. התעלמתי מההפרשות החומות שהחלו לבצבץ, וכל העת שיננתי במוחי את המשפטים שאמי היקרה אמרה לי, שלפני שהיא גילתה שהיא בהריון איתי, היא דיממה והייתה בטוחה שמדובר דווקא במחזור. אני הרי דומה לה כל כך חיצונית, זה בטוח יהיה גם המקרה אצלי.
אין ספק בדבר – התעלמתי והעדפתי לנקוט בשיטת ההדחקה. סברתי שאם אחשוב חיובי ואאמין בכל ליבי, כי הצלחתי הפעם, הנבואה באמת תגשים את עצמה. ליתר בטחון רכשתי 4 בדיקות ביתיות לגילוי הריון, וכשכולן החליטו להתאגד כנגדי ולהראות בדווקנות עיקשת פס בודד ורדרד, התייאשתי.
הנסיך ואני היינו אתמול בערב בחתונה של בן דודי. לוחשות יקרות, אין תחושת עונג צרופה יותר, (פרט לטיפול שורש ללא הרדמה או גז צחוק) מלפגוש את כל בני המשפחה מכל הקצוות, להסתגר עמם בחדר אחד, כאשר כמה דקות קודם לכן הבנת באופן כמעט ודאי שאינך הרה והעובר הדמיוני שלך אינו זה שמנפח את הבטן שלך, והגבעה שיש בשמלה באזור הבטן אינה בשל הריון.
תוסיפו על כך את העובדה, שהספר החליט לקחת יוזמה ולעשות "רק פינישים" לתספורת שהספרית שלו עשתה, לאחר שהרגשתי שאני חייבת שינוי כאן ועכשיו! מתספורת קארה זה הפך למעין פטריית בוב ספוג, שחגה לה באופן עצמאי מעל ראשי, כאשר רק סיכות רבות והמון ספריי לשיער יכולים להחזיק את השיער בצורה שאינה צורבת את העיניים - ותקבלו מושג התחלתי על מצב רוחי - וזה עוד לפני שהגענו לשם. טיפ קטן: לא להסתפר, כאשר קיים צפי (ולו הקטן ביותר) למחזור! לא לעשות שינויים דראסטיים בתקופה זו! להמתין עד יעבור זעם...!
בכל אופן, בדרך לחתונה אמרתי לנסיך, שמכאן המצב יכול להיות רק טוב יותר. זה לבטח לא יכול להיות רע יותר – זר לא יבין, כמה ניתן להתבדות מאמירה מטופשת כל כך שכזו!
כאשר הגעתי, עברתי סקירה אופנתית מכף רגל ועד ראש ע"י בני המשפחה, כאשר את חלקם ראיתי לראשונה רק בחתונתי. הסקירה הזו כיסתה על הרצון העז להבין, האם עליתי במידה או שנותרתי באותה מידה מזה 7 שנים, האם אני נראית קורנת מסיבה כלשהי, או שישנה איזושהיא תופעה הורמונאלית, שניתן לכנות אותה בשם הריוני מקצועי. כולם חיבקו אותי בצורה מוזרה יחסית, שחייבה מסיבה לא ברורה הנחת היד באלגנטיות על הבטן שלי (ככה כנראה מתחבקים באשכנזית) וכולם כאחד נזכרו בכך שאוטוטו עוברת שנה מאז נישואיי לנסיך וקינחו בשאלה הנצחית: "נו, אז מה קורה..., יש משהו?"
בשביל הפינאלה, פגשתי את אשתו של בן דודי, שהתחתנה חצי שנה אחריי והיא כבר הרה ובחודש שלישי. תוסיפו את זה שהיא גבוהה ממני בראש וחצי ויש לה שיער חלק ארוך, והיא בוודאי שלא עברה "פינישים של תספורת", היא לא צריכה לעשות פן בבוקר, כדי שהשחלות לא ייבהלו מהתסרוקת, ותקבלו אחלה מצב רוח. אין לי מושג, איך עברתי את הערב הזה.
כעת, צריך להמתין עוד יום או יומיים לתחילת הדימום (או שלא) ומתחילים מחדש...
נטלתי גלולות מגיל 18 ועד גיל 34. שנים מרובות בהן סבלתי קשות מהופעת המחזור. היו שנים, שהייתי מקבלת בזמן זה מיגרנה קלה, היה לי גודש כבד מאוד בחזה ובטן נפוחה. למעשה, היו לי סטים של בגדים לרבות הלבשה תחתונה, התואמים לגופי בתקופה זו.
יתר על כן, הדמם היה בלתי נסבל. ביומיים הראשונים של המחזור הייתי נאלצת לבצע החלפת טיטול כל שעתיים-שלוש לרבות התעוררויות בלילה לעשות כן. הייתי "משחקת" עם הגלולות, כך שאותם יומיים קשים במיוחד יהיו בסוף השבוע, כך שזה לא יפגע לי בהתנהלות היומית. היה ברור, שבאותם ימים אני מסתגרת עם גופי בחדר האמבטיה ומתמזגת עם המים החמים, וברור שאין כל אירוע חברי/משפחתי בימים אלה. היה לי מנוי חודשי חופשי לחברת טמפקס ואולדייס. הייתי רוכשת 3 סוגים של טמפונים: "סופר פלוס" לאותם יומיים קשים, "סופר" ל-3 ימים שלאחר מכן ו"רגיל" ליתר הימים. למרבה הפלא ולהפתעתי הגמורה, עם הפסקת הגלולות, המחזור נחלש פלאים וכיום מדובר בזרזיף לכל היותר. איש מחבריי ומשפחתי אינו מאמין לי, שאני אומרת שאני מחכה כעת למחזור תקין, עם דמם שוצף וגועש.
לפי מה שהוסבר לי, יכול להיות שהסיטואציה בה אני נוטלת הורמונים (כמו שקיבלתי את הגלולות וכפי שאני אמורה להתחיל להזריק כעת) דווקא תיטיב עמי ותעבה את הרירית העקשנית. יחד עם זאת, המחשבה שאני אמורה להזריק לעצמי או שהנסיך יזריק לעצמי רק גורמת למערך האסוציאטיבי שלי לפרוח, ואין לדעת לאן אוכל לפרוח בדמיוני.
הייתי בצהריים בדיקור השבועי, אשר למרבה הפלא נסך בי תקווה קלה. למען האמת, הרשיתי לעצמי באופן בלתי נשלט לטפח תקווה רבה יותר, מזו שהסכמתי להודות בפני אנשים. לאחר שהמדקר ביצע את בדיקת הדופק המסורתית, הוא חש בדופק מסתורי, שיכול להעיד על הריון. הדופק פעם היה חלש, פעם היה חזק, אולם לי זה הספיק. די היה לי לשמוע, כי זו אפשרות קיימת. לא ממש הקשבתי לכך שהאפשרות הינה קלושה. בדמיוני כבר שמתי פעמיי לקניון לרכוש בגדי הריון, הסתכלתי בדמיוני בחנויות שילב והרגשתי רגועה, שמחה ואופטימית.
אני אמורה לבצע בדיקת דם מחר בבוקר, ואז אדע את האמת לאשורה.
יום חדש. הנסיך שכח שהיו לי בדיקות דם היום בבוקר וכלל לא טרח לשאול, איך היה ומה היה. מה כבר יכול להיות? מדובר בבדיקות דם! עצירת הנשימה, דקירה, ריצה למעבדה, וזהו. לא סיפור כזה גדול, אבל הוא שכח. הוא שכח ואני כעסתי. איני יודעת על מה כעסתי יותר, על כך שהרגשתי שאין הריון? על כך שהוא שכח? על כך שהבעיה היא אצלי? על כך שרק אני צריכה לבצע את כל הבדיקות? על כך שאני חוששת שכל ההליך הזה יפגע בזוגיות שלנו? איני יודעת, אולם כעסתי. אני עדיין כועסת.
לדאבוני הרב, בדיקת הדם הראתה שאיני בהריון כעת, ולמרות שאין דמם של ממש, נראה כאילו אני במחזור. ובכן, אין ברירה. מתחילים מחדש...
למחרת כבר התחלתי לדמם באופן מכובד ועם כל הכאב שבכך, יש בכך נחמה קטנה, שלפחות יש איזושהוא דימום ולא מדובר סתם בכתמים. קיבלתי הוראה להתחיל להזריק, ועם כל החששות חיפשנו בערב סופר פארם או ניו פארם שעובד עם קופת החולים שלי, כדי שאוכל לקנות את הזריקות בזול. מדובר בסך הכל בהבדל של כמה מאות שקלים בין לקנות את הזריקות באופן פרטי (1,000 + טקילין) או מסובסד (220 טקילין). לאחר חיפושים של כשעה וחצי, האבידה נמצאה וחזרנו הביתה עם השלל. הגענו הביתה, החלפנו למדי ב' והנסיך הכין את המזרק (לא משנה לי, שקוראים לו עט. כל דבר עם מחט בקצה מבחינתי זה מזרק עם כל האסוציאציות שנלוות לו). פעולה ההזרקה הייתה טיפונת מסובכת יותר, ממה שהנסיך שיער בתחילה. כל פעם שהוא התקרב לבטן שלי, אני צעקתי "איי" ו"די" ו"מספיק". אני התרחקתי, כך שהוא מצא את עצמו רודף אחרי במטבח עם המזרק, כשהוא בלחץ להספיק להזריק במחצית של המשחק של "מכבי". לבסוף נמצא הפתרון. הוא איגף אותי מצד אחד, בצד השני, כיסאות שקשה היה להזיזם ומאחורי השיש. הייתה זריקה. זה היה פחות כואב ממה שחשבתי, אבל מבחינתי רק ההכנה הספיקה. זה כמו ללכת לרופא השיניים, ועוד לפני שהוא עושה משהו, הוא מפעיל איזושהי מכונה, שעושה את הצליל הנורא של הבזזזזזזזזזז של המקדח, ומבחינתי הוא כבר קודח לי בתוך השן בלי שום חומר הרדמה ומבלי שהוא נותן לי את גז הצחוק, שאני כל כך אוהבת.
זהו זה להפעם. אחלו לי בהצלחה עם הזריקות...
בברכת זקיקים גדולים, רירית עבה וביוץ תקין, שיהיה לכן שבוע מהנה ופורה. הישארו אופטימיות ואל תפסיקו ללחוש לשחלות.
נכתב על ידי הלוחשת לשחלות, 7.11.10.
| תגובות | הוסף תגובה |
טופס הייעוץ של "בריאת" מזמין אותך לקבל הכוונה אישית מאחד ממטפלי המרפאה.
לטופס 3 שלבים פשוטים וקלים למילוי, בסופו תקבל\י מענה בטלפון, במייל או בפקס, על פי בחירתך.
לסגירת החלון
פניה מהירה