בין תקווה לייאוש – שלב הציפייה
שלום לכל הלוחשות. שבוע חדש החל והבית שלי מלא פילפילונים קטנטנים ופיל אחד גדול בשביל הפיריון.
ללוחשת הזקוקה לתזכורת בעניין זה - בפעם הקודמת אמי היקרה חשבה בליבה שבמקום ללחוץ ולשאול כל מיני שאלות או להעיר הערות מעניינות בגלוי, היא תעשה מעשה ותייצר עבורי את המזל בצורת פיל גדול במשקל של כ-10 ק"ג, שישב בחזית הבית, שכן פיל מסמל פיריון... (בלי לחץ בכלל). כרגע, אנחנו בשלב ייצור הפיל השני, כיוון שמסתבר ש"הסמל" עובד במקרה שזה מגיע בזוג. ביחד עם עדר הכבשים והפרות, שהיא כבר עשתה בעבר, אני יכולה לפתוח תיבת נוח בגינה. אני מצידי גם התחלתי לחפש הברקות חדשות, ולמרות שאיני אשה מאמינה, רכשתי מזוזה וקלף חדשים לבית, היא הותקנה כדת וכדין ואף צירפנו ברכה אישית מאיתנו. בנוסף, שוחחתי שיחה אישית מלב אל לב עם עץ הרימון שמוצב אצלי בגינה בצד מערב, שיתחיל אף הוא ליתן חלק במאמץ המלחמתי וישרה עלי את רוח הפיריון... מדהים, במה אנו מוכנות להיאחז בשם התקווה.
להזכירכן, ביום חמישי שעבר נודע לי ע"י הפקידה של המומחה לפיריון, כי אני מבייצת. הודעתי לנסיך, ש"הלילה הוא הלילה" ולכבוד הביוץ שמתי פעמיי למספרה לעשות פן בתלתליי הסוררים, כדי שהביציות והזרעים לא ייבהלו, קניתי פרחים, פיזרתי כמות של נרות בארומה נפלאה של וניל בבית, שהספיקו לפחות לפעולה בצופים של אש לילה נטולת פזצטא, איחלתי למכבי תל אביב בהצלחה, וזהו. ערבבנו את כל החומרים ועוגת הגזר, השקדים והצימוקים השחורים של הנסיך מוכנה בתנור. כולי תקווה, שהיא לא תישרף או שלא יהיה לה את המזל של מכבי תל אביב משבוע שעבר, אלא את של השבוע הנוכחי.
כרגע, עברנו לשלב הציפייה. אין כל ספק, שמבין כל השלבים במסע הזה, עסקינן בשלב הפחות אהוב עלי, וזאת אני אומרת בלשון המעטה. ככלל, איני אשה שדווקא תכונת הסבלנות היא זו המאפיינת אותה או הבולטת בה. למען הגילוי הנאות, דווקא חוסר הסבלנות מהווה אחד מסימני ההיכר של הלוחשת שלכן, ולאלו המאמינים באסטרולוגיה, כיאה לבת מזל טלה אמיתית, התשובה המיוחלת הייתה צריכה להיות אף לפני הביוץ, לפני שבכלל הייתי צריכה לחשוב שעלי להמתין ולצפות... ורק בשביל העידוד היומי, קראתי השבוע כתבה באינטרנט, שהסיכוי להרות תלוי בסוג הדם, ובעלות סוג דם O – כמוני – נוטות לסבול יותר מבעיית פוריות. אחלה. זה בדיוק סוג המידע שהיה לי חסר לדעת, וכעת אני מרגישה שלמה יותר עם מידע עדכני זה.
אני אחרי בדיקות הדם היומיות שלי האחרונות שלי לחודש הזה. האחות בקופת החולים כבר מזהה אותי ואפילו נתנה לי כינוי: "זו שלא נושמת" - על שום כך שאיני נושמת בזמן בדיקת הדם. בדיקת הדם נועדה הפעם כדי לראות שהאסטרודיול והפרוגסטרון עלו – וכן, אלו עלו בהצלחה. לפני כן, עשיתי גם מעקב זקיקים נוסף, כאשר הפעם השתתפו במחזמר הטכנאית, הרופא ורופא הנשים שלי, שרצה לוודא שהכל בסדר והבדיקה מדויקת.
בתחילה התיישבתי על כורסת הטלוויזיה הנוחה כדי לצפות במסך המוניטור, ולהפתעתי מכשיר האולטרסאונד לא עבד בתחילה. כך מצאתי עצמי שכובה/ישובה על הכסא עם חולצה לא ארוכה מדי, כאשר כל העת תרתי אחר נייר לכיסוי התנור, תוך שאני מנסה לשוות לפניי מבט אדיש ולהימנע מהמבוכה של יותר מדי אנשים שרואים את תנור האפייה (מזל שדאגתי שהעוזרת תבוא כמה ימים לפני כן ותנקה אותו...).
לבסוף, המכשיר נדלק, המסך הואר והחלה הבדיקה. מאותו רגע אני עצמי הייתי מיותרת. מספיק היה שהגוף שלי יוותר על כנו. הא ותו לא. כלל לא התייחסו אלי. זה אמר לרופא להזיז את המכשיר לשמאל, זו אמרה לימין, זה לוחץ על הבטן התחתונה, זה מזיז בחוזקה לצד הזה וזה לצד האחר – ה ל ו!!! זה מחובר כאן למשהו אצלי! אני כאן! זה מכאיב ולא נעים לי! וביניהם כל מיני דיבורים, שלא ממש היו מובנים לי וגם לא הופנו אלי, אלא בגוף שלישי.
מדהים עד כמה, שאיבוד תחושת האינטימיות היה משווע. למען האמת, איני יודעת, מה יותר נורא – העובדה, שדבר כזה קורה מדי יום לכל אחת מאיתנו שעוברת את המסע הזה או שבעת הבדיקה לא התרגשתי מזה כל כך וקיבלתי את זה כמובן מאליו.
כעת נותר לנו להמתין עד ל-07 בנובמבר, על מנת לראות האם אצליח לקבל את הכומתה בתום הגיבוש לקורס טיס או שמא עלי להתחיל שוב, כאשר הפעם המסע יהיה מלווה בזריקות יומיות לבטן.
אני מגדירה עצמי, בין היתר, כאשה המאמינה בסמלים ובסמליות. בשנה האחרונה מצאתי עצמי מייחלת שוב ושוב לתאריך אחר להפרייה המיוחלת. עד כמה שכל תאריך יהיה נחמד וטוב, חשבתי בליבי, שיהיה זה נחמד וטוב יותר, אם זה יקרה דווקא בתאריך ספציפי ומשמעותי עבורי.
לראשונה, חשבתי בליבי, כמה יהיה זה נהדר, אם חודש לאחר החתונה ישר אקלט. כשזה לא צלח, "דחיתי" את התאריך הקסום לתחילת השנה האזרחית, שכן מה יותר טוב מלהתחיל את השנה החדשה עם בשורות משמחות? כשאף תאריך זה נדחה, סברתי לעצמי, שיום ההולדת שלי יכול להיות תאריך מופלא לגלות שאני הרה. גם כיום, לאחר שעברו מספר חודשים, עודני מתקשה למצוא את המילים הנכונות שיתארו את העצבות והתסכול, עת גיליתי בבוקר יום ההולדת את כתם הדם ויתר התופעות הנלוות לו. לאחר התאוששות של מספר ימים, אמרתי לעצמי ולנסיך, שאם לא ביום ההולדת, לפחות בחג הפסח, שכן ההיריון המיוחל יוציא אותנו מעבדות לחירות. גם כאן, לדאבוני, לא קצרתי הצלחה. לא אמרתי נואש, ו"דחיתי" שוב את תאריך גילוי ההיריון לראש השנה, שכן בינינו, מה יכול להיות יותר מוצלח מלגלות בערב ראש השנה, שאת הרה? זה לבטח יבטיח שנה מוצלחת. גם הפעם, התקשיתי לעצור את התסכול והמרה השחורה, שגיליתי לאכזבתי את סימני הוסת ביום זה (תוסיפו על כך את העובדה שראש השנה היה הפעם בסגנון בגדדי, כאשר אני הייתי אמונה על חלק ניכר מהמאכלים. לא טעמתן מעולם במיה בגדדית ועוף עם פולים, עד אשר טעמתן את מעשה ידיי – ישירות לנבחרת מסטר שף). הפעם, אנו ממתינים ליום הנישואין, שכן אני סבורה שזה התאריך האופטימאלי לגלות, שאני כבר הרה, ונוכל סוף סוף לתת מנוחה קלה לעובדים של המפעל לייצור הגוזלים.
מאז שהתחלתי בגיבוש לטיס, שמתי לב שמסביבי כמעט כולן בהריון. שמתן לב לכך?! לכל מקום שאני הולכת, אני רואה נשים בהריון, ואני לא מדברת על הביקורים היומיים שלי במרכז לבריאות האשה בקופת החולים. אני מדברת על בתי קפה, קניונים, ברחוב... "לפתע" חברות נכנסות להריון, כאשר כל הריון שאני מבחינה בו מגדיל את הצביטה הלא קטנה שיש לי בלב.
בנוסף, אני מתקשה לנער מעלי את תחושת האשמה. בעיית הפוריות אצלי (בשלב זה) הינה רירית רחם דקה מדיי. לעיתים אני חושבת, שהייתי מעדיפה שבעיית הפוריות לא תהיה נעוצה בי, אלא דווקא אצל הנסיך. אני יודעת, שעלי לחשוב עלינו כעל מכלול אחד מבחינת הפוריות, אולם האמת היא שהייתי מעדיפה לדעת והיה לי נוח יותר להשלים עם עצמי או לסלוח לעצמי, שהבעיה היא אצל מישהו אחר, גם אם במקרה הזה מדובר בנסיך. אני עובדת על עצמי באופן רציונאלי ומודע להפסיק להלקות ולייסר את עצמי על המציאות שנכפתה עלי, אולם אני חייבת לציין, כי עסקינן בעבודה לא פשוטה שלעיתים נוטלת ממני אנרגיה רבה. זהו המסע שלי. אני בטוחה, שמכאן ניתן רק לצמוח.
ובכן, לוחשות יקרות, אחלו לי בהצלחה והחזיקו לי אצבעות, שלא אגיע השבוע לאוהל האדום. נסו להישאר אופטימיות ולחשוב חיוב - הנסיך אמר לי, שלנבואה כוח להגשים את עצמה... אמן.
בברכת זקיקים גדולים, רירית עבה וביוץ תקין, שיהיה לכן שבוע מהנה ופורה, ואל תפסיקו ללחוש לשחלות.
נכתב על ידי הלוחשת לשחלות, 30.10.10.
| תגובות | הוסף תגובה |
טופס הייעוץ של "בריאת" מזמין אותך לקבל הכוונה אישית מאחד ממטפלי המרפאה.
לטופס 3 שלבים פשוטים וקלים למילוי, בסופו תקבל\י מענה בטלפון, במייל או בפקס, על פי בחירתך.
לסגירת החלון
פניה מהירה